החלטה בתיק ב"ש 091029/05

ענייננו בערר שהוגש על החלטת בית-המשפט קמא (כב' השופט א' מקובר מבית-משפט השלום בפתח-תקווה), מיום 9/3/2005, שבה שוחרר העורר למעצר-בית מלא, לאחר שהמדינה ביקשה את מעצרו, ואת מעצר שותפו, עד תום ההליכים כנגדם.

            באת-כוחו הנכבדה של העורר טוענת טענות אחדות בהקשר העניין: לטעמה לא דק      בית-משפט קמא בנסיבות העניין, ושגה כאשר קבע, כי מרשה היה, לכאורה, השותף הראשי בביצוע העבירות, כי טעה בכך שחרף קביעותיו לפיהן אין משום סיכון לביטחון האדם והציבור, במעשיו של העורר, עדיין הגביל אותו במעצר-בית מלא מבלי לאפשר לו ליציאה לעבודה, ולבסוף - התעלם מנסיבותיו האישיות, המצדיקות גישה רכה מזו שנקט בה כלפיו.

            לאחר שעיינתי בנימוקים המפורטים והבהירים של באת-כוח העורר, שמעתי את טיעוניה וכן את תגובת נציגת המדינה, אני סבור שאין מקום לקבל ערר זה.

            יש יסוד, כך נמצא לי, לקביעתו של בית-משפט קמא לפיה קבע כי העורר היה זה שאירגן, לכאורה, את הקשר, שמכוחו בוצעו העבירות (עליהן אעמוד מיד), יזם את המעשים עצמם ואת דרך ביצועם, והכל למרות זה ששותפו למעשים, ששוחרר למעצר-בית עם התר לצאת לעבודה, היה זה שביצע בפועל את המעשים עצמם.

מכוח העובדות, כפי שקבע אותן בית-משפט קמא, על בסיס חומר הראיות, לכאורה, שהוצג בפניו, היה יסוד לקביעה זו. נופלת איפוא, כבר בזה, טענה אפשרית של אפליה בין השניים בכל הנוגע לטיב המגבלות שננקטו כנגדם על-ידי בית-משפט קמא.

לא זו אף זו, אלא שמה שמיוחס לעורר, בנוסף לחלקו, כפי שהוא משתקף בכתב-האישום, במעשים של קשירת קשר לפשע, גניבת רכב והסגת גבול, עניינו בהדחה בחקירה, בכך שביקש משותפו, לאחר שזה זומן לחקירה, להכחיש את היכרותו עימו, ואם לא די בכך, אף איים, לכאורה, עליו, אם לא יעשה כן.

להזכיר - וכאן משלים את מה שהתייחסתי אליו קודם לכן - המדובר בגניבת שתי משאיות ועגלה מחברת "קוקה קולה", על-ידי העורר ושותפו, כך על-פי הנטען בכתב-האישום, לאחר שקשרו, יחד עם אחרים, לגנוב משאיות שבבעלות החברה. כאמור, היוזם היה, לכאורה, העורר, שהציע לשותפו ליטול חלק במעשים והשניים, יחד עם שניים אחרים, הגיעו למקום חניית כלי-הרכב, תוך שהעורר מנצל את היכרותו עם העובדים, שכן השניים עבדו במקום, קודם לכן. לאחר מכן, כך על-פי מה שנכתב בכתב-האישום, בדק העורר אילו משאיות חונות במקום, רשם את מספריהן, ולאחר מכן מסר מידע זה לשותפו ולאחרים, שביצעו את מעשי הוצאת המשאיות מהחנייה. החבורה כולה, כך נטען, נהגה בכלי-הרכב - השותף ואחד מן האחרים במשאיות ואילו העורר ברכב פרטי, הובילו את כלי-הרכב הגנובים לקרבת הישוב אפרת, ומשם השניים האחרים הוליכו אותם לכיוון חלחול. בין המעשים המיוחסים לעורר גם תשלום 7,000 ש"ח לשותפו. צריך לומר כי הערך המשוער של המשאיות והעגלה שנגנבו - קרוב לסכום של 500,000 ש"ח.

בית-משפט קמא לא ראה בנסיבות האלה משום עבירות רכוש הגורמות סיכון לציבור או ביטחונו, מה שיוצר עילת מעצר ספציפית בהקשר עבירות רכוש, כך על-פי הלכת בש"פ 5431/98 , אך בסופו של דבר מצא כי קיימת עילת מעצר, בהתבסס על הנסיבות הכוללות, ולרבות העבירה המיוחסת של הדחה. מסופקני אם לא היה מקום לראות בנסיבות המיוחסות של ביצוע העבירות האלה משום עבירת רכוש בהיקף ניכר, או כזו שבוצעה תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים. אלא שאינני רואה צורך לקבוע מסמרות בהקשר זה, שכן מסכים אני כי עילת מעצר קיימת בנסיבות הכוללות האלה, וכיוצא-בזה לא ראיתי פגם כי חרף קביעת בית-משפט קמא שאין הוא רואה כך את מצב העניינים, עדיין הורה על מעצרו של העורר במעצר-בית מלא, מבלי לאפשר לו יציאה לעבודה.

ולבסוף, הנסיבות האישיות של העורר, כפי שהן מפורטות בערר הכתוב וכפי שהובאו בטיעונים בעל-פה, אינן באופי כזה המצדיק נקודת מבט שונה מזו של בית-משפט קמא, שלא סבר כי הן מצדיקות הגבלתו במעצר-בית חלקי בלבד עם אפשרות לצאת לעבודה.

גם חלוף הזמן שמאז מתן ההחלטה, שיש לו משקל ככל שהוא ארוך יותר, ועד כדי משקל עצמאי בעת חלוף זמן ניכר, איננו באורך כזה המצדיק מתן משקל בהקשר ענייננו.

שמעתי כי ישיבת ההקראה נדחתה מיום 3/4/2005 ליום 31/5/2005. אי-אפשר לקבוע, בשלב הזה, כי המשפט עתיד להתארך, מה שמצדיק לקחת בחשבון, באלמנט חלוף הזמן, זמן זה. טרם נשמעה תשובת העורר לאישום, וגם אם עתיד הוא לכפור במיוחס לו, טרם נקבעו ישיבות ההוכחות. ובכל מקרה, ניתן לבקש הקדמת הישיבות לשמיעת ההוכחות, אם אלה אכן תיקבענה למועדים רחוקים. המדובר, איפוא, בביצה שטרם נולדה.

סיכומו של דבר הוא, שלא מצאתי לקבל את הערר.

ניתנה והודעה בפומבי, היום, י' בניסן התשס"ה, 19 באפריל 2005.

קלדנית: ד.ל.ס. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: